פסק-דין בתיק ע"פ 2770/07

1.         ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחדרה  (כב' השופטת פ. ארגמן), בת.פ 1003/00, מיום 4.12.07.

2.         המערער הואשם בתקיפת קטין וחסר ישע תוך גרימת חבלה חמורה, עבירה על סעיף 368 ב(ב) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ותקיפת קטין וחסר ישע, עבירה על סעיף 368 ב(א) סיפא לחוק העונשין.

            בכתב האישום יוחסו למערער מעשי אלימות כנגד ילדיו, א.ע. יליד 1990 ור.ע. יליד 1992, (להלן- "הילדים" או "הקטינים") בכך שבמועדים שונים, נהג להכותם בחלקים שונים של גופם. 

            בכתב האישום תואר כי ביום 21.12.99 האשים המערער את ילדיו כי הם עישנו סיגריות מחפיסת הסיגריות שלו.  בעקבות זאת, חימם המערער, כמפורט בכתב האישום, מזלג על האש, עד שהתלהט והניחו על חלק הגוף העליון של  שני ילדיו, תוך התעלמות מצעקותיהם.  כתוצאה מכך, נגרמו, בחזהו של ר.ע, כוויות מדרגה שנייה.   

3.         לאחר שמיעת עדויות, הורשע המערער בהכרעת הדין מיום 6.11.06, בעבירה של תקיפת קטין חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, לאחר שנקבע כי העבירה לפי סעיף 368ב(ב) לחוק, אינה מצויה בתחום סמכותו העניינית של ביהמ"ש קמא.

4.         בגזר הדין, מיום 4.12.07, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל;   מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים בתנאי שלא יעבור, תוך 3 שנים ממועד שחרורו, עבירה  מסוג אלימות גופנית או מילולית, שעונשה שנתיים מאסר ומעלה, וכן  תשלום קנס בסך של 2,500 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו.

5.         ערעורו של המערער מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

            עיקר טענותיו של המערער מופנות כנגד חקירות הילדים שבוצעו ע"י חוקרת ילדים ונוער, שהיו בהן, לטענתו, פגמים רבים, העולים כדי פגיעה בזכויותיו כנאשם. 

            לטענת המערער, משקבע ביהמ"ש קמא כי מדובר בחקירות בעייתיות, שהיה מקום להפסיקן באיבן, לא רשאי היה ביהמ"ש קמא להסתמך על חקירות אלה ולהגיע, על סמכן, למסקנה המרשיעה. 

            המערער אף הצביע על כך כי חוקרת הילדים עצמה, בעדותה בביהמ"ש, הודתה כי בדיעבד, מן הראוי היה להפסיק את החקירה.

            לטענת המערער, העובדה כי הילדים נחקרו בשפה העברית, בה לא שלטו, ולא נחקרו בשפת אמם, תורכית או רוסית, ואף לא באמצעות מתורגמן, שוללת את מהימנות הגירסאות שנמסרו על ידם ומביאה לכך כי לא ניתן להשתית על חקירות אלה כל ממצא, באופן שכל ראיית סיוע ותהא זו הראיה בעלת המשקל הרב ביותר, אינה מרפאה את הפגם האמור.

            בנוסף לכך, טען המערער כי השקרים שנתגלו בדברי הקטינים, מקשים גם הם על קבלת גירסאותיהם כמהימנות וציין כי בשלב מאוחר יותר, אף חזר בו הקטין א.ע מגירסתו והכחיש את  ביצוע העבירות, אך ביהמ"ש קמא לא ייחס לכך את המשקל הראוי. 

על רקע חקירת הילדים הכושלת, היה על ביהמ"ש קמא, כך לטענת המערער, להזהיר עצמו ולבחון היטב אמירה זו.

6.         כן טען המערער כי גם אם ניתן היה להסתמך על חקירות הילדים הרשלניות והבעייתיות ולבסס עליהן גירסה עובדתית כלשהי, הרי שהיה על ביהמ"ש קמא להסתייע, לשם הרשעת המערער, בראיות סיוע משמעותיות ביותר ובעלות משקל ראייתי גבוה.   הראיות המסייעות עליהן סמך ביהמ"ש קמא הן רעועות ואין בהן, כדי לבסס הרשעה בפלילים.

            לטענתו, הסתמכותו של ביהמ"ש קמא על עדויות הצוות החינוכי בבית הספר בו למדו הקטינים, באה להחליף את החקירות שביצעה חוקרת הילדים.  הצוות החינוכי בביה"ס, אינו מוכשר לבצע חקירות ילדים, ובכך שגה ביהמ"ש קמא.  לטענתו, הילדים אף תושאלו ע"י צוות בית הספר שניהם- יחדיו, תוך הצגת שאלות מכוונות ומדריכות ובהתבסס על מידע מוקדם שהועבר בין חלק מאנשי הצוות ובשפה העברית שלא הייתה שגורה היטב בפי הילדים, ועל כן  יש בכל אלה  כדי לפגוע במהימנות גירסתם של אנשי הצוות החינוכי בביה"ס. 

7.         גם התעודות הרפואיות, שהוצגו בפני ביהמ"ש קמא ועדותו של הרופא, ד"ר עזרא לוי, כירורג מביה"ח הלל יפה, שבדק את הקטינים שלשה ימים לאחר האירוע, אין בהם, לטענת המערער, כדי להוות סיוע לגירסת הילדים, ואף יש בהם, לטענתו, כדי לתמוך בגירסת ההגנה.  

8.         לעניין השקרים, כפי שמצא ביהמ"ש קמא בגירסתו של המערער, טען המערער כי גם בכך אין כדי להוות ראיית סיוע משמעותית.          

            לטענתו, אי מתן אמון בגירסת נאשם איננה שקולה לשקרים בדברי הנאשם, שרק הם יכולים להוות ראיית סיוע.

במקרהו של המערער, אין מדובר בשקרים ברורים וחד משמעיים אלא בדברים הנובעים מקשיי שפה ומפערי תרבות, של אדם שעלה ארצה רק 9 חודשים לפני המקרה שיוחס לו בכתב האישום ונתקל בקשיי קליטה אשר התפרשו, בטעות, ע"י ביהמ"ש קמא כיהירות וזלזול.